מהי יוגה? ואיך קשורים אליה צמחי מרפא?

קודם כל- מהי יוגה?

בין אתם מודעים לכך או לא, מתנהלת היום מעין זירת קרב אודות – מהי יוגה? מורי ומתרגלי יוגה בכירים וכן אנשי רוח ואקדמיה ממזרח ומערב מביעים את דעתם בנושא בין אם בצורה אקדמית ובין אם אלו מורי יוגה המלמדים שיעורים עשירים הכוללים פילוסופיה ותרגול ומבטאים בכך את גישתם לנושא. במובן מסוים זו שאלה של רדוקציה מול הוליסטיות ושל שטחיות מול הבנה עמוקה.
תשאל השאלה, האם אפשר לקרוא יוגה לכל שיעור בו מתורגלות תנוחות יוגיות? לטענת מומחים ואנשי רוח רבים התשובה היא – לא ממש. היוגה היא חלק מעולם מושגים כל כך רחב שאפילו לטבוע בו לא ממחיש את גודלו ועומקו…
ההיסטוריה שלה מתפרשת על פני 10,000 שנה לכל הפחות והתפוצה שלה ושל תרגולים שנבעו ממנה בשלב זה או אחר: בודהיזם והתפתחויותיו, אמנויות הלחימה למיניהן, תורות דקדוק, מוזיקה, ריקוד, תורת הכוכבים, לוגיקה ועוד יוצרת תחושת בלבול ואשליה של נפרדות בין המקצועות השונים. למעשה, כל המקצועות האלו שזורים זה בזה ממש כמו חרוזים על שרשרת.

במאמר הזה אני אטען ואדגים כיצד תחום השימוש בצמחי מרפא אינו ניתן להפרדה מעולם היוגה.
זה הקשר שלרוב אינו מדובר או נחקר רבות, בפרט במערב. עם זאת, בתהליך הטרנספורמטיבי שהינו יוגה, היוגי נעשה, בין השאר, מודע יותר לעולם הצומח. זהו תהליך טבעי, שמתגבר ככל שהיוגי עסוק יותר בהכרת גוף הידע ממנו נובע התרגול וככל שהוא ״שוחה״ יותר במיימי התרבות הזו.
השימושים שעושה היוגי בצמחים הם מרובים: מניעת מחלות, שיפור הבריאות הקיימת, השגת בריאות עילאית וחוויית חיבור באמצעות שימוש בצמחים בזמן מדיטציה. במקרה הצורך, היוגי יכול גם להסתייע בצמחי המרפא כדי לטפל במחלות.

דוגמאות להקשרים בין צמחי מרפא ליוגה, לפי סדר כרונולוגי, במידת האפשר:

• ראשית, לכולנו מוכרים ציורים, תמונות ופסלים של אלים שונים בתרבות הזו. אלו למעשה ציורים הבאים לסמל את תכונותיהם וכוחותיהם של כוחות שונים הפועלים בעולם ובאדם. בסימבוליזם המופלא הזה, אלים כמו שיבא ווישנו ממופיעים ומוזכרים עם צמחים. דוגמאות: פרח הלוטוס, ובמסורת קוקוס, קנה סוכר, ורדים, היביסקוס, קנאביס, טולסי (בזליקום קדוש), קמפור (גביש לבן המופק מעץ הקמפור ולו ריח רפואי חריף) ועוד. לכל אחד מהצמחים האלו שימושים רפואיים, מנטליים, נפשיים ורוחנים – בהתאם לדרך בה עושים שימוש בצמח. לכל אחד מהצמחים ישנם צבע, ארומה ומראה הקשורים בצורה הדוקה למערכת הסימבולים ולשימושים הנלווים לה.
  
  
• נאמר לנו בכתבים כי גופו של היוגי המושלם נודף ניחוח ורדים כסמל לבריאות מושלמת וקורנת, הכרוכה בהישגים רוחניים ובהתגברות על המוות.
  
• כתבי האיורוודה – תורת הרפואה ההודית, נשענים ומסתמכים על אותו ידע קדום ממנו נובעת היוגה. ניתן לשער כי בשלב כלשהו התפצלו השתיים לשתי תורות נפרדות, עקב הצטברות הידע וריבוי המתרגלים והגישות. היוגה והאיורוודה מכירות באותן אבני יסוד ליקום: חמשת האלמנטים: אדמה, מים, אש, אוויר ומרחב. היוגה והאיורוודה חולקות הסכמה גם לגבי מודל ה״טטוות״, מושג שאותו לא אפרט במאמר זה. די לומר כי שתי התורות הללו מסכימות על התשובה בשאלת ״איך וממה בנוי העולם?״
  
  
• ידוע לנו כי בתקופות מסוימות לימוד ותרגול היוגה העיקרי נעשה ביערות. בתקופה שלפני הרפואה המודרנית, יכלו האנשים ובוודאי היוגיים, למצוא את כל צרכיהם- מתזונה לרפואה, ביער ובסביבתו. היער מכיל את כל צמחי המרפא (וגם את צמחי הרעל) שאדם יכול להזדקק להם. ֿמתוך כתבי היוגה המדברים על היער ברור לנו: היכרותם של החכמים עם עולם החי והצומח שסביבם הייתה מעמיקה ואינטימית.                  
• התזונה היוגית, המצויינת גם ב׳האטה יוגה פרדיפיקה׳, נשענת על המשאבים הטבעיים של כדור הארץ. על המזונות המומלצים נמנים צמחים כגון: אורז, חיטה, שעורה, גרעינים, סוכר וג׳ינג׳ר. עמם מצויינים מספר עלים ירוקים, המשמשים ברפואת הצמחים לטיהור המעיים, הצללת המחשבה והנשימה, קידום תחושה נינוחה, וחיזוק מערכת החיסון. חלקם ידועים ביכולתם לשפר את הראיה, לנקות את דרכי השתן, למנוע מחלות לב ולקדם ״אנטי אייג׳ינג במיטבו״. העלים הירוקים, שהנם חלק, מהתזונה היוגית מדגימים בנוכחותם את העובדה כי ידע צמחי המרפא היה נפוץ בין מורי ומתרגלי היוגה. חלקם נצרכו בצורת מרקחות עוצמתיות ספציפיות  המוכרות בעולם האיורוודה ואינן נפוצות בשימוש בימינו. חלק אחר של הצמחים הללו נפוץ בתזונה בחלקים נרחבים של הודו עד היום.
  לא ציינתי את שמות הצמחים הללו מפני שאינם מוכרים בארץ כלל ודרוש ידע מקצועי כדי להבין מי הם ומה הם עושים.
  
  
• ישנם סיפורים רבים על יוגים נודדים שהגישו עזרה ומרפא לאנשים שפגשו בדרך. היוגים הללו (״סידהס״) השתמשו בין השאר גם בצמחי מרפא. נשיאת צמחי מרפא בצרורות בתיק נשיאה קטן ושליפתם בעת הצורך, הנה מעשה יוגי נפוץ עד ימינו אנו.
  
  
• החכם פטנג׳לי בכתבו ׳היוגה סוטרה׳ מספר לנו לפחות פעמיים על בריאות ופעם אחת על צמחים. בתחילה נטען כי מחלה מאטה ומגבילה את תרגולו של היוגי וכאן המוטיבציה לשמירה על בריאות איתנה. מאוחר יותר בטקסט מספר לנו הכותב כי ישנם צמחי מרפא המשיגים את מטרות היוגה, אולי אפילו במקום התרגול המתמשך. עם זאת, ניכר כי פטנג׳לי מבכר את התרגול הכולל אסנות, פראניאמה ומדיטציה, כפי שהוא מציין בהמשך אותו הפרק.
  
  
• במדינות טאמיל נאדו וקרלה שבדרום הודו, שם הקשר בין צמחי מרפא ליוגה מובן מאליו, ישנם מרכזים רבים לטיפול באמצעות צמחי מרפא ולימוד יוגה.
  
  
• עד היום, צמחי המרפא הנם חלק מהפולחן הנהוג בהודו. הפולחן נעשה בחלקו לאלים הקשורים גם ביוגה ובחלקו לדמויות מיסטיות המסמלות מורים, חכמים וצדיקים, גם הם מתרגלי יוגה מסוגים שונים. נהוג לקשט את מקום הפולחן בפרחים ופירות וכן למזוג או ״להגיש״ למושא הפולחן נוזלים כגון חמאה מזוקקת, חלב וקוקוס. ישנו גם שימוש משמעותי בקטורת צמחי מרפא כמו מור, לבונה, בנזואין ודמאר. השימוש בקטורת מעצים את החוויה הנפשית- רגשית- רוחנית, באמצעות מולקולות הצמחים הריחניות המשתחררות בחום האש והדרך בה הן משפיעות על המוח, הגוף וההוויה האנושיים.
  
  
• בחגים, כגון שיברארטרי (״הלילה של שיבא״), ואחרים, נהוגים טכסים בהם צורכים המשתתפים מרקחות צמחי מרפא פסיכואקטיביים והלוצינוגניים יחדיו, בדרך כלל אצל ובליווי המורה (״גורו״) שהנו בעצמו, ברוב הפעמים, יוגי מאחת ממסורות ושושלות היוגה.

לסיכום
נקודות המפגש שצויינו לעיל הדגימו את רוחב היריעה שהכילה תודעתו של היוגי. הרבה יותר מתנוחות….. היוגי הכיר את העולם החי והעולם הצומח, יצר עמו קשרים וחיבורים ומצא בו משמעויות עמוקות שתרמו להבנתו ולקשר שלו לחיים עצמם. היוגי מצא תמיכה ורפואה בעולם הצומח (והחי, אבל זה כבר למאמר אחר לגמרי….). היוגי משתמש בצמחי המרפא לטובתו ולמען טיפוח הקשר שלו אל הנשגב.

איפה זה יכול לפגוש אותנו?

 ישנן הרבה סיבות להכיר את עולם רפואת צמחי המרפא: תמיכה במערכות העיכול והנשימה, חיזוק הגוף, הרגעת הנפש והצללת ה״מיינד״ לצורך מדיטציה. משתיית חליטות ועד הקטרה, עולם הצומח מספק לנו, מתרגלי היוגה, תמיכה והעשרה. המשיכו להתעניין וללמוד ותוכלו לתמוך בעצמכם בצורה מיטיבה, כמו שעשו מתרגלי היוגה שקדמו לנו.


הצטרפו לרשימת התפוצה כדי לקבל עדכונים על תכנים מעניינים והזדמנויות לצמיחה ולמידה בדרכי היוגה, צמחי המרפא והארומתרפיה.