חזרתי מחופשת לידה.

היום בדיוק, הבת המתוקה שלי בת 3 חודשים. אני עצמאית ולחזור מחופשת לידה עבורי בעיקר אומר שאני חוזרת לתפקוד מלא יותר.
זה לא מעבר חד מחיי הבית לחיי עבודה. הבת שלי נשארת בינתיים איתי בבית ואני – מגלה כל יום את החיים החדשים שלנו יחד.

בזמן ההיריון תרגלתי יוגה והתרגול מאוד תמך בי. גם בלידה ועל כך, אולי, בפוסט אחר. 

שבועיים לאחר הלידה התייצבתי אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן. חמושה בנחישות שלי, אבל גם מלאה בפחדים, חרדות ורגשות לא מעובדים. כמה נלחצתי להביא את המתוקה שלי לקופת החולים וכמה נחררדתי מהעמידה בתור ואיך עלו לי דמעות בעיניים כשהתחלתי לספר על הלידה.
הפיזיותרפיסטית הסתכלה עלי עם חמלה בעיניים ואמרה לי ״למה את פה״? את עדיין במשכב לידה. 
הסתבר לי שאני אמורה להגיע רק בתום 6 שבועות מהלידה וכנראה הייתה איזו טעות במערכת. 
אשת המקצוע (הפיזיותרפיסטית) הנחתה אותי לנוח ולהרגע ואמרה שמותר לי ״לעשות יוגה״ (אין דבר כזה לעשות יוגה, יש לתרגל יוגה). 

אז חזרתי הבייתה. האמת היא שבעיקר תרגלתי קצת נשימות בשלב הזה ועשיתי את אחד הדברים האהובים עלי – שכבתי על משטח והרמתי רגליים, נתתי לשרירים להפתח, הקשבתי לגוף שלי, נשמתי לאן שכואב לי, כופפתי ויישרתי, הנעתי במעגלים. נתתי לזמן ולתנועה להביא את הריפוי הגופני והנפשי.

אותי מים תמיד מרפאים וכך, בשבועות הראשונים עשיתי המון מקלחות. הקפדתי על מקלחות חמות אך לא רותחות והשתמשתי בסבונים שעושים לי טוב לעור ולנשמה. טיפחתי את העור שלי, שיהיה גמיש וחזק, את השיער החזרתי למצב חלק וחזק ולאט לאט, באמצעות סיפור הלידה שוב ושוב, גם התחלתי לעבד את החוויה הענקית שעברנו המותק שלי, בעלי היקר ואני.

עברו להם 6 שבועות והנה אני שוב אצל הפיזיותרפיסטית. הפעם, עברתי בדיקה פנימית ושמחתי לשמוע שלמרות שבהחלט כל אזור קרקעית האגן שלי חלש, אני בריאה ויכולה להתחיל לעבוד על השרירים. כבר לפני כן התחלתי בתרגול עדין של ׳אשוויני מודרה׳ – כיווץ ושחרור של פי הטבעת. פשוט הרגשתי שהתרגיל הזה מחזק אותי פיזית ונפשית. כשניסיתי לכווץ ולשחרר את קרקעית האגן באותה התקופה, הרגשתי כל כך שונה. הרבה פחות שליטה, איסוף ״מפוזר״ כזה – כל מיני אזורים בקרקעית נאספים ואחרים לא מקשיבים לי בכלל…
באותה תקופה גם חוויתי עדיין כאב בעת פעולות בסיסיות כמו לקום או להתיישב.

הפיזיותרפיסטית האירה בפניי את העובדות הבאות – 
1. בזמן ההיריון, מקל התינוקת על הקרקעית מהווה כובד בלתי מבוטל.
2. המאמצים הכבירים של הדחיפה בעת הלידה עושים את שלהם.
3. מאחר ואישרתי לבצע חתך על מנת שהלידה תצליח – יש גם לו השפעה על היכולת לאסוף את השרירים בקרקעית.

קיבלתי תכנית פשוטה ביותר – וכאן ממש חוויתי ״הארה״ שלימדה אותי המון. אני חשבתי שאקבל מלא תרגילים והמון סטים אבל לא! הונחיתי לאסוף את השרירים (חזק ככל יכלתי) ל- 10 שניות ואז להרפות ל- 5 שניות ולחזור על הפעולה 10 פעמים, בשני סטים. 
למה? כדי לא לעייף, כדי לעודד התמדה וכדי לאפשר החלמה ספונטאנית ״תעשי ובשאר היום תשכחי מזה והאזור יוכל להחלים בקלות״. כמה פשוט ככה גאוני.
הנחיה נוספת הייתה לתרגל את הסטים הללו בזמן הנקה. כאן אני חייבת לומר, נשארתי עם שאלות. 
אמנם זה בדיוק מה שעשיתי ומצאתי שתרגול בזמן הנקה עוזר לי להתמיד אבל מצד שני- אני מגיעה מראיית העולם של היוגה. בדרך הזו, מיקוד וריכוז הם שם המשחק. הרגשתי שאני ״חצי רגל בפנים חצי רגל בחוץ״ – תשומת לב חלקית על ההנקה והחצי השני על האיסופים. 
נשארתי אמביוולנטית.

נשלחתי לבצע את המשימה במשך חודש וקבענו מפגש המשך. 
כמובן שהמשכתי בתרגול נשימות, גם בשכיבה וכמעט ואף פעם לא בישיבה יוגית קלאסית כמו סידהאסנה – כי עדיין כאב לי. 
המשכתי כל בוקר ובמשך שעות היום להניע את המפרקים שלי. להבחין במקומות שבהם הגוף מרגיש אטום, כהה, כבד ונוקשה ושם להניע ולנשום.

עוד משהו שעשיתי היה, מאחר וכבר הייתי ערה בשעות הקטנות שבין הלילות לימים – עם עליית השחר הייתי יושבת בחוץ, עוסקת בספיגה של הלחות המיוחדת הזו, בהודיה לבורא עולם, בתפילות שלי ובנשימה. לקחתי זמן שקט מאוד לעצמי.

לאחר כשבועיים מצאתי שאם אני מניקה ומתרגלת (סה״כ פעם ביום) תומך בי להאזין לתקתוק המחוגים בשעון הקיר, ואיתם לספור את ה- 10 וה- 5. משהו בתקתוק האחיד של השעון נתן לי גם בטחון שאני עושה מספיק ולא מחפפת ע״י ספירה מהירה מידי וגם השקיט לי את התודעה.

כשהגעתי לבקורת הבאה כבר ידעתי לנחש מה תאמר הפיזיותרפיסטית. פשוט הרגשתי שיש לי יותר שליטה על השרירים ברצפת האגן האהובה שלי.
אכן, הוכרזתי כבריאה לגמרי. החתך החלים, קרקעית האגן עובדת, אין כאבים בשום מקום. 
כששאלתי – איך אני אדע שהקרקעית מתחזקת? כי כמובן שהמצב טוב אבל יש עוד דרך…. ענתה לי: ״כל עוד תמשיכי לתרגל אין סיבה שזה לא יתחזק״. שוב, חוכמת הפשטות. 
למה אהבתי את הגישה? בין השאר, בגלל שהיא אפשרה לי לשחרר קצת דאגות. אז יש פה את היסוד הברור והמרפא המוכר לחלקכם מהיוגה סוטרא של פטנג׳לי – ״abhyasa vairagya״ כלומר: תרגול מתמשך והרפיית המאמץ. עבד לפטנג׳לי עובד גם לי.

עוד משהו שהוספתי בערך בשבוע 9-10 מהלידה היה פשיטה וכפיפה. עוד אחד מהיסודות הבסיסיים ביוגה. פעם, בהודו, חבר לטיול יליד רוסיה ומתרגל אזוטרי סיפר לי שראה באיזה ספר המלצה לתרגל רק כלב ואיזה וריאציה על כלב מביט מעלה, משהו שנראה כמו כלב עם ברכיים כפופות וכולל פשיטה (כפיפה לאחור)  של הגוו, בפרט העליון. ולחזור על המעבר בין התנוחות הללו 7 פעמים. אם מתרגלים כראוי – זה לא קל. 
המורה שלי, יעל זיו, יצרה פעם איזו השוואה בין פשיטה וכפיפה לניעור שטיח. דמיינו את זה ותבינו שזה גאוני. 
אז ניערתי את השטיח – פשטתי וכפפתי, בהתחלה 3 פעמים, אח״כ 5 ולבסוף גם שבע. כל יום ומה שהוא הביא. הקפדתי על השתרשות. 

הרבה פעמים בתרגול היוגה אני מרגישה שמה שאני בעצם עושה זה להזיז נוזלים שעומדים במקום אחד, ״מקמפרסת״ (יוצרת לחץ) ומשחררת ואז הנוזלים מתפזרים. הגוף ״מיטהר״ ונהיה קליל יותר. האינדיקציה שלי היא שקל יותר לנשום. כמו לפנות מקום לפראנה שתנוע בחופשיות.

דבר נוסף שהתחלתי לעשות, הוא תרגול נפשי יותר. 
עם המעבר מזמן משכב לידה לתקופה שאחריו הגיעו גם שינויים רבים לחיי. החל החורף, הגוזל גדלה והכי מהותי בשבילי – התחלנו ליסוע לבקר את המשפחה. יש לנו משפחה במרחק 3 שעות מאיתנו וחשוב לנו מאוד להיות בקשר. אז כרגע אנחנו עושים את הנסיעה הזו כל 3 שבועות. לא פשוט ובכלל, לא פשוט להגיע למקום וסביבה שהם לא בתוך השגרה. מצאתי את עצמי נלחצת ומתכווצת. אז בלילות, לפני השינה, אני שוכבת במיטה, נושמת ומתרגלת מודרות. אחת המודרות היא ג׳אלה מודרה- שתומכת גם בהתרגלות לשינויים. אחרת היא הרידיה מודרה- פשוט כי האנרגיה של הלב היא אחת האנרגיות המתמירות והמבריאות ביותר שאני מכירה. 
אני אציין פה שכן, בשלב הזה של התרגול שלי אני מרגישה את ההשפעה של מודרה. ויותר מזה לא אספר. 

נרשמתי גם למעיין קורס שנתי חד שבועי חמוד, שבו אנחנו סוקרים טקסטים מהמסורת ההודית, בדגש על ההקשר שלהם ליוגה. אני מרגישה שזו הפוגה ביום-יום שנותנת לי סדירות והרפייה ומשאירה אותי עם קשר להגות היוגית. קצת לצאת מלהחליף טיטול ולהוציא גרעפס – פעילויות משמחות לב בפני עצמן.

היום, בדיוק בסימן יום הולדת שלושה חודשים לגוזל וגם לי- כאמא, הייתה הפעם הראשונה שעשיתי 4-5 אסנות ברצף. פיסוק (samakonasana), כי השרירים ברגליים עדיין צריכים ״להפתח״ ובטח להתחזק. אחכ׳ את אהוב נפשי trikonasana. שכל כך מזחק את צידי הגוף תוך כדי שהוא מגמיש. המשכתי ל- ardhakonasana, prasarita padottanasana וקינחתי ב- bhadra kali. בלי לתכנן, רק מתוך ההקשבה לגוף שלי, מתוך הנשימה ולאן שהיא מכוונת, בשימוש בעקרונות תרגול היוגה שהמורה שלי למדה ממורתה דונה הולמן ופיתחה בעצמה במשך השנים. כולן כוללות פיסוק, ומשלבות כוח וגמישות. כרגיל (: . 

אני איפה שאני. מתרגלת ומרפה. הוגה, לומדת, קשובה. בקרוב אחזור ללמד. ממשיכה לתרגל בשלל דרכים וצורות, חלקן צויינו כאן וחלקן לא. 
אם למישהי יש שאלה אלי או שהיא רוצה להתייעץ בנושא, אפשר ליצור איתי קשר דרך תיבת ״צור קשר״ באתר או בטלפון.

מאחלת לכל היולדות שינוי מתמיר ומבורך אל תוך האמא שאתן.