באחד מרגעי השיא הספרותיים הגדולים ביותר בעולם, מתרחשת מלחמה גדולה וברגעי יריית הפתיחה שלה עומד ראש אחד הצבאות בשדה הקרב ורואה את ההרג שעליו לבצע באויביו. מי האוייבים? בני דודו, מוריו ולוחמים שהוא מעריך. הוא עומד  ואינו מסוגל להלחם. 

הלוחם מבקש מרכב המרכבה שלו וחברו הטוב לקחת אותו אל מרכז שדה הקרב, בין שני המחנות. הוא רוצה להשקיף ממקום ניטרלי ומאוזן.
זה הרגע מתחיל השיעור הגדול של חייו. הרכב שלו, חברו, מתגלה בפניו כאל.
כך מתחילה שיחתו ההיסטורית של ארג׳ונה הלוחם הדגול עם קרישנה- ייצוגו של האל שהגיע להציל את האנושות מחורבן.
ארג׳ונה הלוחם הידוע ביכולתו לירות חץ הישר אל המטרה מאבד את חוש הכיוון המוסרי ונדרש לעבור תהליך ארוך של חקירה ולמידה מחדש עד שהוא מסוגל להתחיל בקרב. 

חלק מהמורים מתייחסים לסיפור כמשל על הקיום האנושי.

ארג׳ונה יכול לייצג את הנפש האינדבידואלית שלנו, הניצבת ב״שדה הקרב״ של החיים ורואה את כל שעליה לנצח והיא אינה רוצה. למה? כי היא רואה עצמה כקשורה אל הגורמים שבהם היא צריכה להלחם- האגו, תענוגות החושים, הדברים שדוחים את הנפש, שמעציבים אותה, שמוציאים אותה מהריכוז במשימת חייה (כל האוייבים בקרב, בני המשפחה של ארג׳ונה ומוריו).

לפי האמונה ההודית, כשהכל אבוד, האל מוותר על הנאות עולם האלים ומתגלם באדם כדי להציל את העולם.

הרכב אומר לארג׳ונה שמשימתו היא להיות אמיץ ולהשמיד את אויביו.על ארג׳ונה לעבור תהליך ולהכיר באלוהות ובנוכחות בכל של קרישנה. כאשר האל מתגלה בצורתו הנוכחת בפני ארג’ונה התהליך מגיע לאחד משיאיו. ארג׳ונה לומד כי אינו יכול אפילו להרוג אף אחד, מאחר והכל כבר כתוב מראש במובן מסויים. ארג׳ונה לומד כי יש בו חלק נצחי וככזה אין הוא יכול למות או להרוג אף אחד. האמת, לפי האמונה ההודית, משחררת מן הבלבול- שהוא מקור הסבל הנפשי. מדוע האל שרוצה להציל את העולם מעודד לחימה? כשמדברים במונחי משל ונמשל – אנחנו חייבים להחריב את מה שבנו שמפריע לנו לקיים את ייעודנו אחרת – הוא פשוט לא יתגשם.

רציתי להציע כאן רעיון: אם הסיפור הוא משל על התהליכים הפסיכולוגיים בנו אזי בסוף התהליך האישי מחכה לנו רגע מיוחד – השקט שלאחר הסערה. השקט של לאחר הלחימה.

זהו רגע יוגי מובהק.

לפעמים  נראה כי תרגול האסאנות, הפרניאמות והמדיטציות מתמצה ברגעי השקט ובחוויית השלווה המשתררים לעיתים בתרגול.
אלו רגעים של מה שאפשר גם לקרוא לו ׳שאנטי׳ (shantih). יש כאן את אלמנט ההלם מהיעלמות של המוכר והאהוב, המנחם או המתריס ומכעיס.

חשוב להבין כי ברגעי איזון מושלם החוויה היא שונה מרגעי היומיום. יש באיזון מן הפרידה מחוסר האיזון שהיה קודם.

ככל שהאיזון שבנו גדול יותר, כך המציאות  נטולה מהצורך להלחם.

״העידן הרביעי*״, שנפתח בסוף המלחמה מוכר כעידן חסר המוסריות וכן, בסיום מעמד הלוחמים (kshatriya). כאשר אין מי שילחם, מה נותר בתודעה? רק הבלגאן שהיא מצויה בו – או, אם אתה בר מזל וניצחת – רק השקט של אחרי הסערה.

איזון בראי הזה הינו הרגע בין עידן אחד לאחר, מציאת הרגע שבין שני רגעים. כדאי לקחת דוגמא מהאופי שארג׳ונה מציג בסיפור: הוא עירני, חוקר, שואל וחווה חוויה ישירה וכך נוצר רגע מכונן בין הזמנים. לא באמצעות ״שינה״ וסירוב לקטול את אוייבי שלוות הנפש ולא בהמנעות מהקרב.

בשיעור היוגה הממוצע, בזמן תרגול אסאנה כמו ׳העץ׳ (vrkshasana) או כל אסנה, לעיתים נראה כאילו רגע שיווי המשקל הוא מעין נצח חתום בזמן.

 בעת שיווי המשקל כמעט ואין במיינד מחשבות. בוודאי שלא אוייבי נפש כמו קנאה, אמביציה, כעס, נקמנות, רגשות אשם, אכזבה  וגם לא תהייה אודות זמנים ומקומות אחרים. למעשה ברגע שאלו עולים לרוב שיווי המשקל בתנוחה מופר. כאשר יש שיווי מקל המיינד עובר למצב אחר. זה ההרג היוגי. יש לזכור כי היה על ארג׳ונה להלחם משום שזו החובה שלו כלוחם. הקרב לא נעשה בשביל הרגע של אחרי המלחמה או בשביל העידן הבא אלא פשוט משום שכך צריך להיות וכך – התרגול אינו בשביל הגוף היפה או הבריאות המובטחת וגם לא בשביל שלוות הנפש של ״אחר כך״. התרגול הוא בשביל לצאת לרגע מהזמן והמקום הנוכחיים וליצור חיבור למשהו נשגב הרבה יותר והקשבה לשקט הפלאי הקיים בתוכנו.

אם עוד אף פעם לא חווית כזה רגע של איזון, כדאי להבין כי אפילו ידיעה תיאורטית של האמיתות הללו יכולה ליצור חווית שאנטי: אם היקום הוא כפי שהוא צריך להיות, כל מה שנפרד ממנו, כל תשוקה שלא נממש, כל מה שנעשה כדי להצליח הינם חלק מנשמה גדולה אחת, שגם לה שעון משלה וחובה משל עצמה.
החוויות הישירות מגיעות עם הזמן, מתוך תרגול ראוי.

*הסבר לגבי העידן השלישי והרביעי: במסורות היוגה ובהודו בכלל, יש הנוהגים לחלק את הזמן לארבעה עידנים. לכל עידן משך ואפיון ונהוג ליחס להם רמת מוסריות יורדת- בעידן הראשון המוסריות שולטת ועם התקדמות העידנים היא פוחתת, דבר הפוגם במבנה החברה ובהרמוניה עם הסובב את האדם. אנחנו חיים בעידן הרביעי. ולכן הכי כדאי לתרגל יוגה. למעשה יש סברה כי בעידן שלנו היוגה המתאימה ביותר היא מנטרה יוגה. חפשו את המאמר לגבי מנטרה בספריית המאמרים.